אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב, וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ, וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ

מפרש רבינו האור החיים הקדוש בדרך רמז, שהפסוק מתייחס על ההתמודדות התמידית שלנו עם היצר הרע, ועל הצעקה התמידית שעלינו לצעוק לאבינו שבשמים שיצילנו.

אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי – שיש לנו יצר הרע שהוא רמאי גדול, ועושה את כל הפעולות שבעולם לאבד את הקשר בינינו לאבינו שבשמים.

וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה – שהיצר יורד לתוך הגוף שלנו, שהוא מיצר ומצער לנו ברדיפה אחר התאוות.
וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב – שבתחילה היצר בא כאורח ובכוח קטן, ועם הזמן הוא מתחזק בעוצמה ושוכן קבוע בגופו של האדם.

וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים – שגם הגוף מיצר לנשמה בתאוותיו.
וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה – שאנחנו נעשים מותשים ומעונים במלחמה התמידית והקשה נגד יצרנו הרע, כי הוא נותן לנו עבודה קשה, שהוא מתחדש בכל יום, בדרכים וצורות חכמות.

וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקי אֲבֹתֵינוּ – שהאדם צריך לצעוק בכל יום שה' יתברך יצילהו מיצר הרע.
וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ – שאם נצעק באמת ובתמים הקדוש ברוך הוא ישמע קולנו, ולמרות שהוא ברא את היצר הרע כדי לנסותינו, ולכאורה היה עלינו להתמודד לבד, למרות זאת הקדוש ברוך הוא שומע קולנו. משלשה טעמים שהוא רואה אצלינו.

א. אֶת עָנְיֵנוּ – זהו אפיסת הלוחם שאין כח בנו המספיק להלחם ביצר הרע ולגרשו מאיתנו.
ב. וְאֶת עֲמָלֵנוּ – שאנו צריכין לעמול במלחמה מולו.
ג. וְאֶת לַחֲצֵנוּ – הוא הדחק שדוחק היצר את האדם לחטוא בעל כרחו. ולכן שמע ה' את קולנו.

[אור החיים כי תבוא פרק כו פסוקים ה ו]